בוא נראה אם אזכר..רק שני קטעים שלא זוכרת איך ואם בכלל קשורים
משהו עם בריכה, שנמצאת בים. אולי סוג של ספינה, אבל שנראית כמו חללית עגולה. אני זכרת את המדרגות אליה. זה מסוכן בכלל להתקרב. אבל אני מתקרבת. חשוב לי להוכיח למישהו שאני יכולה.
בבית הישן של סבתא שלי. צריך לעשות משהו ונ' מתחמק. הוא שומר על איזה עקרון. דודה ע' מבחינה בכך והיא מתרגזת עליו. כשהוא לא שומע הא אומרת בציניות:" העיקר זה לעלות לתורה בבית כנסת".
זה כל כך לא מתאים לה. היא זו שאמרה לי במציאות כמה הוא עוזר תמיד. זהו. אני חושבת בחלום. התגלה פרצופו האמיתי. אם דודה ע' האוהבת כבר לא יכולה לסבול אותו, אז מי כן.
מחשבות שלי: קשור בכך שאתמול לא לקחנו את הבת דודה עד הבית אלא הייתה צריכה להתקשר לבעלה שיבוא לקחת אותה. אני יודעת שההגיון אומר שזה בסדר וגם לנתינה צריך שיהיו גבולות. אבל יש לי הרגשה שמישהו אחר מהמשפחה היה לוקח אותה עד לבית. וכשם שזה היה מצופה זה גם היה מאוד מוערך. מוערך כי זה היה עדות בשבילם שבאמת יש ערבות משפחתית. זהו. וזה חבל לי. אבל המחשבות שלי על זה הבוקר אומרות אז מה. ככה זה. קבלי את מה שיש. אז נ' לא מושלם. גם את לא. ונניח ש"פרצופו האמיתי" נחשף..אז מה. תחשבי כמה משחרר זה היה עבורך להודות שיש בך (עדיין ) גם צד אפל יותר. למה את לא יכולה להודות שגם לבעלך. לא אפל, אבל נגיד שלילי. תני לו להיות מה שהוא, מי שהוא, באופן מלא. עצם קבלתך אותו כפי שהוא בדיוק, זו המתנה הכי יפה שאת יכולה לתת לו. מתנה שגם משמחת כפי שהיא. וגם ודאי שיהיו לה תוצאות.
משהו עם בריכה, שנמצאת בים. אולי סוג של ספינה, אבל שנראית כמו חללית עגולה. אני זכרת את המדרגות אליה. זה מסוכן בכלל להתקרב. אבל אני מתקרבת. חשוב לי להוכיח למישהו שאני יכולה.
בבית הישן של סבתא שלי. צריך לעשות משהו ונ' מתחמק. הוא שומר על איזה עקרון. דודה ע' מבחינה בכך והיא מתרגזת עליו. כשהוא לא שומע הא אומרת בציניות:" העיקר זה לעלות לתורה בבית כנסת".
זה כל כך לא מתאים לה. היא זו שאמרה לי במציאות כמה הוא עוזר תמיד. זהו. אני חושבת בחלום. התגלה פרצופו האמיתי. אם דודה ע' האוהבת כבר לא יכולה לסבול אותו, אז מי כן.
מחשבות שלי: קשור בכך שאתמול לא לקחנו את הבת דודה עד הבית אלא הייתה צריכה להתקשר לבעלה שיבוא לקחת אותה. אני יודעת שההגיון אומר שזה בסדר וגם לנתינה צריך שיהיו גבולות. אבל יש לי הרגשה שמישהו אחר מהמשפחה היה לוקח אותה עד לבית. וכשם שזה היה מצופה זה גם היה מאוד מוערך. מוערך כי זה היה עדות בשבילם שבאמת יש ערבות משפחתית. זהו. וזה חבל לי. אבל המחשבות שלי על זה הבוקר אומרות אז מה. ככה זה. קבלי את מה שיש. אז נ' לא מושלם. גם את לא. ונניח ש"פרצופו האמיתי" נחשף..אז מה. תחשבי כמה משחרר זה היה עבורך להודות שיש בך (עדיין ) גם צד אפל יותר. למה את לא יכולה להודות שגם לבעלך. לא אפל, אבל נגיד שלילי. תני לו להיות מה שהוא, מי שהוא, באופן מלא. עצם קבלתך אותו כפי שהוא בדיוק, זו המתנה הכי יפה שאת יכולה לתת לו. מתנה שגם משמחת כפי שהיא. וגם ודאי שיהיו לה תוצאות.
