לכתוב כאן. זה כבר לא אותו דבר. יותר מדיי יודעים על קיומו של הבלוג. יש יותר מדיי פיתויים מצידי לרצות להראות אותו מתישהו למישהו. אז אני מצנזרת. ויוצא שאני כותבת עוד פחות. ומה שאני כותבת לא הכי אמיתי שיכול להיות. וברור לי שאני גם קצת רוצה וגם קצת לא (כי אחרת למה לכתוב בכלל ברשת הפתוחה?) ומצד שני לחזור לכתוב ביומן קשה לי, כבר לא רגילה לדף ועט. וגם כאן כל כך מסודר ואסתטי לעומת כתב היד הסוער שלי...אבל בכל זאת חזרתי קצת למחברת הכתובה. ובכל מקרה אני מרגישה: העיקר לכתוב, לכתוב לכתוב...כי זה בשבילי לזרום ולזרום ולזרום.. שזה חיוני לחיי.
אז קצת לכתוב על שני חלומות מלאים, עמוקים, שהיו לי בחג. שניהם מתכתבים עם המציאות שלי בצורה מופלאה. האחד מדבר על אחי שבדרום אמריקה. שבחלום אני רואה אותו מתפוצץ וגופו נמס אל מול עיניי. ואני מנסה להשלים עם העובדה שזהו, לא אראה אותו יותר. אני בהתחלה לא ממש חווה כמה זה נורא, אניישר חושבת על העולם הבא, שנפגש איתו (חלילה!!!!) שם בקרוב. אבל אז אני צריכה לספר לאבא שלי. ואני מנסה לדחות את זה כמה שיותר. רק בכך שאספר לו אני מפנימה את גודל האסון. יודעת שאחרי זה כבר שום דבר לא יהיה אותו דבר. חושבת גם על החברה שלו, כמה היא הייתה עצובה כשעזב, ואולי הרגישה משהו..בקיצור חלום נוראי ביותר. ופשוט אין לתאר את תחושת האושר שלי כשהתעוררתי באמצע הלילה והבנתי שברוך ה' היה זה רק חלום. "חלום טוב חלום שלום".
החלום השני היה אתמול בלילה. בעיקר היה על התאומה הערבייה שלי ס'. שעכשיו היא בחו"ל לומדת לדוקטורט או משהו. והיא מביטה אליי מכל התמונות בפייסבוק יפה, צעירה וחופשית כפי שלעולם לא אהיה שוב. ובחלום היא באה לבקר אותי אבל דיברנו שתי דקות ואז היא הלכה ואני ישבתי בחושך, חצי רדומה. כשהיא חזרה אמרה שחיכתה לי, ואני אמרתי שאני חיכיתי לה, ובכל מקרה היה ברור לשתינו שפשוט אין לנו דבר במשותף. או שיותר נכון שאין לי משהו מעניין להציע לה בחיי הדלים והמשמימים. היא באה עם כל הפריחה שלה, ואני עם החושך שלי- הקרחת המטאפורית של נ' מבהיקה אלינו ואני קצת מתביישת אבל גם רוצה שתבחין בגופו היפה והגמיש.
זהו באופן כללי ביותר. משהו בי כנראה מתעורר שוב עם בוא הקייץ. הרעב לחיים. לחיים יפים ומלאים יותר.
אז קצת לכתוב על שני חלומות מלאים, עמוקים, שהיו לי בחג. שניהם מתכתבים עם המציאות שלי בצורה מופלאה. האחד מדבר על אחי שבדרום אמריקה. שבחלום אני רואה אותו מתפוצץ וגופו נמס אל מול עיניי. ואני מנסה להשלים עם העובדה שזהו, לא אראה אותו יותר. אני בהתחלה לא ממש חווה כמה זה נורא, אניישר חושבת על העולם הבא, שנפגש איתו (חלילה!!!!) שם בקרוב. אבל אז אני צריכה לספר לאבא שלי. ואני מנסה לדחות את זה כמה שיותר. רק בכך שאספר לו אני מפנימה את גודל האסון. יודעת שאחרי זה כבר שום דבר לא יהיה אותו דבר. חושבת גם על החברה שלו, כמה היא הייתה עצובה כשעזב, ואולי הרגישה משהו..בקיצור חלום נוראי ביותר. ופשוט אין לתאר את תחושת האושר שלי כשהתעוררתי באמצע הלילה והבנתי שברוך ה' היה זה רק חלום. "חלום טוב חלום שלום".
החלום השני היה אתמול בלילה. בעיקר היה על התאומה הערבייה שלי ס'. שעכשיו היא בחו"ל לומדת לדוקטורט או משהו. והיא מביטה אליי מכל התמונות בפייסבוק יפה, צעירה וחופשית כפי שלעולם לא אהיה שוב. ובחלום היא באה לבקר אותי אבל דיברנו שתי דקות ואז היא הלכה ואני ישבתי בחושך, חצי רדומה. כשהיא חזרה אמרה שחיכתה לי, ואני אמרתי שאני חיכיתי לה, ובכל מקרה היה ברור לשתינו שפשוט אין לנו דבר במשותף. או שיותר נכון שאין לי משהו מעניין להציע לה בחיי הדלים והמשמימים. היא באה עם כל הפריחה שלה, ואני עם החושך שלי- הקרחת המטאפורית של נ' מבהיקה אלינו ואני קצת מתביישת אבל גם רוצה שתבחין בגופו היפה והגמיש.
זהו באופן כללי ביותר. משהו בי כנראה מתעורר שוב עם בוא הקייץ. הרעב לחיים. לחיים יפים ומלאים יותר.
