היום פתאום מרה שחורה. חוסר אנרגיה מוחלט על הבוקר. חוסר רצון ללכת שוב לבדיקות הדם, מעקב זקיקים. אולי צפיתי את מה שהולך להיות- אמרו לי שרוב הסיכויים שאני הולכת לפספס את הביוץ הזה. ניסיתי לברר בשאלת רב האם יש איזושהי הקלה. נאמר לי שלא. מייד התקשרתי לנ', בוכייה. אין לי כוחות יותר, דמעתי לתוך הטלפון. ונ' מגיב אליי ממאגר התקווה האדיר שלו: בטחון בה'. קודם כל בטחון!
אני בבושת פנים. כי זו הייתה טעות שלי. האם מישהו חשב אי פעם שהפרעות בקשב וריכוז יכולות להביא לחוסר פריון? אני ההוכחה. האימפולסיביות, המוסחות, גורמים לכך שאני שוכחת לעשות את הדברים הבסיסיים שאני צריכה. שוכחת. לא משנה כמה זה חשוב. אני יודעת שזה גם רגשי. אבל לא רק. זה משפיע אחד על השני. כי את המעט קשב שיש לי אני יכולה לגייס כשהכל בסדר, אבל כשמשהו מתפקשש (ריב, מצוקה של מישהו) אני מייד מאבדת את הפוקוס. מרגישה כמו מישהי שנסחפת על פני זרם לא שלי, שוכחת לאן פניי מועדות, מה רציתי, מה חשוב ברגע זה. מושפעת מרוחות זרות.
ואז שבוע אחרי זה מגיעה הסטירה. את זוכרת את היום ההוא? שהיית אמורה לעשות בדיקת הפסק טהרה ולא עשית סתם כי שכחת? חשבת אז שזה לא נורא. אז זהו שזה כן. כי הנה פיספסת את ההזדמנות שלך החודש.
אז נ' אומר- בובי, האם יש משהו שנבצר מהקב"ה? האם הוא יגיד טוב פיספסתי את ההזדמנות שלי החודש? ננסה חודש הבא?
לא, אני מחייכת מבין הטיפות. אם הוא יירצה זה ייקרה גם הפעם.
אבל אז נכנסות השאלות, הספקות- למה? למה שזה יהיה לו חשוב שזה ייקרה הפעם? למה, אם הוא רואה שלי זה לא מספיק חשוב? או שאין לי די שלום בית? או שאני לא מתפללת מספיק?
מול החידה האינסופית הזאת שנקראת פריון אני משתוממת. חסרת אונים לחלוטין. אני יכולה ללכת לפרופסור, ומצד שני לחשוב שיהיה יותר טוב רפואה טבעית, לעשות ספורט, לשנות תזונה, להתפלל, לנסות להבין מה עובר עליי ברמה הנפשית, לנסות לשאול את הגוף שלי (במיליון בדיקות): גוף יקר, מה אתה רוצה ממני? מה חסר לך? מדוע אתה מתקשה בדבר הזה שאמור להיות כל כך טבעי? לסרוק חלק חלק ולשאול- מה? במה אוכל לעזור?
ולחקור בנבכי הנפש- על מה אני מענישה את עצמי? מה משחזרת? ממה אני נמנעת? בקיצור, נפש יקרה, מה תרצי, מה תבקשי מאתי?פסיכולוג- יש. ייעוץ זוגי- יש, ימימה- יש, מדיטציה- יש. מה עוד תרצי מאתי מכורה?
נשמה, שלום. אולי את חסרה משהו? כן, אני יודעת שאת תמיד מתגעגעת לעולמות עליונים. נשמה שלי, את היחידה שיכולה לפנת לקב"ה. שיכולה לבקש ממנו עבורי רחמים. דרכך אני יודעת שזה לא משנה, למי אלך, מה אחשוב, מה אעשה- הכל תלוי ברצונו של ה'. מה תשוחחי עלי? אוחילי לאלוקים כי עוד אודנו ישועות פניו.
אני בבושת פנים. כי זו הייתה טעות שלי. האם מישהו חשב אי פעם שהפרעות בקשב וריכוז יכולות להביא לחוסר פריון? אני ההוכחה. האימפולסיביות, המוסחות, גורמים לכך שאני שוכחת לעשות את הדברים הבסיסיים שאני צריכה. שוכחת. לא משנה כמה זה חשוב. אני יודעת שזה גם רגשי. אבל לא רק. זה משפיע אחד על השני. כי את המעט קשב שיש לי אני יכולה לגייס כשהכל בסדר, אבל כשמשהו מתפקשש (ריב, מצוקה של מישהו) אני מייד מאבדת את הפוקוס. מרגישה כמו מישהי שנסחפת על פני זרם לא שלי, שוכחת לאן פניי מועדות, מה רציתי, מה חשוב ברגע זה. מושפעת מרוחות זרות.
ואז שבוע אחרי זה מגיעה הסטירה. את זוכרת את היום ההוא? שהיית אמורה לעשות בדיקת הפסק טהרה ולא עשית סתם כי שכחת? חשבת אז שזה לא נורא. אז זהו שזה כן. כי הנה פיספסת את ההזדמנות שלך החודש.
אז נ' אומר- בובי, האם יש משהו שנבצר מהקב"ה? האם הוא יגיד טוב פיספסתי את ההזדמנות שלי החודש? ננסה חודש הבא?
לא, אני מחייכת מבין הטיפות. אם הוא יירצה זה ייקרה גם הפעם.
אבל אז נכנסות השאלות, הספקות- למה? למה שזה יהיה לו חשוב שזה ייקרה הפעם? למה, אם הוא רואה שלי זה לא מספיק חשוב? או שאין לי די שלום בית? או שאני לא מתפללת מספיק?
מול החידה האינסופית הזאת שנקראת פריון אני משתוממת. חסרת אונים לחלוטין. אני יכולה ללכת לפרופסור, ומצד שני לחשוב שיהיה יותר טוב רפואה טבעית, לעשות ספורט, לשנות תזונה, להתפלל, לנסות להבין מה עובר עליי ברמה הנפשית, לנסות לשאול את הגוף שלי (במיליון בדיקות): גוף יקר, מה אתה רוצה ממני? מה חסר לך? מדוע אתה מתקשה בדבר הזה שאמור להיות כל כך טבעי? לסרוק חלק חלק ולשאול- מה? במה אוכל לעזור?
ולחקור בנבכי הנפש- על מה אני מענישה את עצמי? מה משחזרת? ממה אני נמנעת? בקיצור, נפש יקרה, מה תרצי, מה תבקשי מאתי?פסיכולוג- יש. ייעוץ זוגי- יש, ימימה- יש, מדיטציה- יש. מה עוד תרצי מאתי מכורה?
נשמה, שלום. אולי את חסרה משהו? כן, אני יודעת שאת תמיד מתגעגעת לעולמות עליונים. נשמה שלי, את היחידה שיכולה לפנת לקב"ה. שיכולה לבקש ממנו עבורי רחמים. דרכך אני יודעת שזה לא משנה, למי אלך, מה אחשוב, מה אעשה- הכל תלוי ברצונו של ה'. מה תשוחחי עלי? אוחילי לאלוקים כי עוד אודנו ישועות פניו.
