יום ראשון, 26 ביוני 2011

חלום בדידות

בדידות. לדעתי זה היה הנושא המרכזי של החלום הזה שממנו קמתי כרגע.
על' נוסעת לחו"ל לטיול וגם ס' שהיא בכלל חברה מהיסודי. הן נוסעות עם הילדים שלהם ואני רוצה להצטרף, אך לא נעים לי להציע. אני מנסה לרמוז בכל מיני דרכים, אני מרגישה שמרוב שאני רוצה אני לא נעימה להם. מרגישה מנופנפת. לצערי אני כבר לא זוכרת את הפרטים (מה שכן זכרתי לפני רגע במיטה) מניחה שבאמת עלה חומר מודחק שקשה לי להתמודד איתו.
קנאה למשל בטח גם הייתה שם. אבל זה כבר רמה מודעת אחת. אני חושבת שההבנה החזקה שקמתי איתה הבוקר היא דווקא הבדידות. הקינאה שלי היא לא בטוב שיש לאנשים אחרים סתם כך. הקינאה שלי היא על כך שמה שיש לי לא מאפשר לי (לכאורה, מבחינתי) להתחבר. לכן הכעס שלי על נ' על כך כך הרבה דברים.הסגירות, הביישנות שלו. רוצה מישהו שיעזור לי לפרוץ את חומות השתיקה והבדידות שלי.
מעניין שמה שלדעתי העלה את זה לחלום הייתה ההצגה שראיתי של האילמים-חירשים שתיארו את הבדידות שלהם בצורה פלסטית: חושך ודממה אינסופיים ורק במגע מרגישים שהם כבר לא לבד.
אז לפעמים ככה אני מרגישה. מדברת אל אנשים מתוך תהום עמוקה, צועקת את עצמי ולא מרגישה שיש מי ששומע.
השבת בקיבוץ חידדה את זה. כל כך רציתי קשר. וכל המאמצים שלי הרגישו כמו להתדפק על דלתות שלעולם כבר לא ייפתחו לי.