עיר זרה, דמויות זרות לחלוטין. אני פשוט חולמת סרט:
אדם אחד, די מבוגר. לבן, בודד. איש נוקשה וסגור נקלע לבית קפה שבו אישה שהיא הפך ממנו לחלוטין. חוץ מזה שהיא שחורה. היא מלאה, מלאת חיים, צוחקת, רוקדת. קורה משהו בעיר או שציוותו אותם לעבוד ביחד ולכן הם נאלצים לבלות כמה שעות ביחד. לאט לאט החומות נופלות ואת הלילה הם מבלים ביחד. בחלום הופיע משפט כאילו מתוך ספר שבו הן הדמויות:"בבוקר, במקום להביט אחד על השני בנימוס ולהגיד תודה על הלילה הם מתחבקים בלהיטות כאיל מצאו אחד את השני אחרי סערה בים". משהו כזה...
אחר כך החולם כבר לא מביט מהצד אלא חווה בעצמו- כלומר העולם דרך העיניים שלו- למרות שזה עדיין לא אני. זה גבר רזה עם משקפיים רזה מאוד. ויש לי איזושהי משימה בעיר הזאת. יש כנרה קבוצה של מורדים שמשתלטת על העיר/מתכננת השתלטות/פיגוע ואני חלק מסוכנות שאמורה לעצור אותם. בהתחלה אני במרדף אחריהם. עדיין לא ברור לי מה קורה. אנחנו הולכים בשדרה ארוכה ארוכה שלמעשה כל העיר סובבת סביבה. עוברת הרבה חנויות- כל מיני- תכשיטים וכו' נתקלת באנשים. שפה זה שאני לא מכירה, פתאום מעט עברית, ריחות, הכל חק מהחלום. לאט לאט השדרה מתרוקנת. הקבוצה שלפניי (משום מה לובשים מדי צופים) הולכת ומתרחקת מהעיר ויוצאת אל שדות כך שזה מתחיל להיות קצת חשוד שאני שם, אני תוהה מה אני אמורה לעשות כשאתקרב אליהם. פתאום, בסוף הכל, יש אוטובוס, ירוק (אגד?) עם קבוצה של ישראלים שכאילו חלק מטיול מאורגן. רובם על האוטובוס . אני כבר מבחינה מה קורה. הם כאילו היו שם קודם, קבוצה תמימה של מטיילים ואנ אמורה להצטרף אליהם. טוב, לא משנה מתחבקים, קולניים בכוונה. אני אח"כ עושה את המשימה שלי (שעד עכשיו לא ברור לי מה הייתה) וחוזרת אל האוטובוס. בדרכי חזרה הם מאוד חשדניים- חלקם מתחבאים ואני מעמידה פנים שלא רואה אותם. הם שולפים אקדחים, אני מרימה ידיים, קצת מםפחדת אבל לא מאוד כי יודעת שאין להם ממש סדיבה חוץ מלנסות להרחיק אותי.
עולה לאוטובוס. אומרת להם לא לחגוג עדיין עד שנתרחק. אוכלים ביסלי כתום. חן על האוטובס מספרת על החוויות שלה. הייתה בבני ברק ועשתה להם סדנת צחוק (?!). עד סוף הסרט/החלום/הספר אני זה לא אני.
אדם אחד, די מבוגר. לבן, בודד. איש נוקשה וסגור נקלע לבית קפה שבו אישה שהיא הפך ממנו לחלוטין. חוץ מזה שהיא שחורה. היא מלאה, מלאת חיים, צוחקת, רוקדת. קורה משהו בעיר או שציוותו אותם לעבוד ביחד ולכן הם נאלצים לבלות כמה שעות ביחד. לאט לאט החומות נופלות ואת הלילה הם מבלים ביחד. בחלום הופיע משפט כאילו מתוך ספר שבו הן הדמויות:"בבוקר, במקום להביט אחד על השני בנימוס ולהגיד תודה על הלילה הם מתחבקים בלהיטות כאיל מצאו אחד את השני אחרי סערה בים". משהו כזה...
אחר כך החולם כבר לא מביט מהצד אלא חווה בעצמו- כלומר העולם דרך העיניים שלו- למרות שזה עדיין לא אני. זה גבר רזה עם משקפיים רזה מאוד. ויש לי איזושהי משימה בעיר הזאת. יש כנרה קבוצה של מורדים שמשתלטת על העיר/מתכננת השתלטות/פיגוע ואני חלק מסוכנות שאמורה לעצור אותם. בהתחלה אני במרדף אחריהם. עדיין לא ברור לי מה קורה. אנחנו הולכים בשדרה ארוכה ארוכה שלמעשה כל העיר סובבת סביבה. עוברת הרבה חנויות- כל מיני- תכשיטים וכו' נתקלת באנשים. שפה זה שאני לא מכירה, פתאום מעט עברית, ריחות, הכל חק מהחלום. לאט לאט השדרה מתרוקנת. הקבוצה שלפניי (משום מה לובשים מדי צופים) הולכת ומתרחקת מהעיר ויוצאת אל שדות כך שזה מתחיל להיות קצת חשוד שאני שם, אני תוהה מה אני אמורה לעשות כשאתקרב אליהם. פתאום, בסוף הכל, יש אוטובוס, ירוק (אגד?) עם קבוצה של ישראלים שכאילו חלק מטיול מאורגן. רובם על האוטובוס . אני כבר מבחינה מה קורה. הם כאילו היו שם קודם, קבוצה תמימה של מטיילים ואנ אמורה להצטרף אליהם. טוב, לא משנה מתחבקים, קולניים בכוונה. אני אח"כ עושה את המשימה שלי (שעד עכשיו לא ברור לי מה הייתה) וחוזרת אל האוטובוס. בדרכי חזרה הם מאוד חשדניים- חלקם מתחבאים ואני מעמידה פנים שלא רואה אותם. הם שולפים אקדחים, אני מרימה ידיים, קצת מםפחדת אבל לא מאוד כי יודעת שאין להם ממש סדיבה חוץ מלנסות להרחיק אותי.
עולה לאוטובוס. אומרת להם לא לחגוג עדיין עד שנתרחק. אוכלים ביסלי כתום. חן על האוטובס מספרת על החוויות שלה. הייתה בבני ברק ועשתה להם סדנת צחוק (?!). עד סוף הסרט/החלום/הספר אני זה לא אני.
