יום חמישי, 27 בינואר 2011

היום הרגשתי אושר

כמה זה נדיר ביומיום..רגע אחד שבו הלב מתמלא שמחה ואז מציף את כל הגוף, ואני מפהקת בנינוחות, עייפות מתוקה ועיניי נעצמות ברכות. אושר כזה. להכירבו, לראות אותו, רק יותר משמח.
זה היה בשיעור של הרב שלי. לשמוע את הדברים המתוקים שנאמרו שם, להרגיש כזאת ברת מזל שאני חלק מהקבוצה האינטימית הזאת של אנשים שמחפשים את האמת שלהם, את הריפוי שלהם. אפילו עכשיו, מרגי לי כמו עונג שבת באמצע יום חול. וכל זה ממה? מלימוד. לא סקס, לא חבר'ה, לא סמים..סתם בגלל שעושה את הדבר שמדוייק לי, שטוב לי.
והיה לי כיף גדול בסוף השיעור שקלעתי למחשבה של הרב. זה מרגש כשזה קורה- שאתה מבקש לומר משהו וזה בדיוק המשפט שמישהו אחר עמד לזרוק לאוויר. תחושת חיבור כזאת. בכלל אני מרגישה חיבור עמוק עם הרב הזה כבר הרבה זמן. בטח נפגשנו בגילגול אחר. כמו שפעם רציתי נורא לספר חוויה שעברתי למישהו והוא בדיוק שלח לי אימייל אם יש לי משהו שאני רוצה לשתף בו שיישמח לשמוע. כיף.יש  אהבה בעולם. ורק צריכה להיזהר לא ליפול בכך למידת הגאווה. לא בגלל שמידת הגאווה נוראית באופן אובייקטיבי, מצוות וזה. אלא בגלל שזה יעשה לי רע, זה יגרום לי לאשמה וזיוף ובעקבות זאת עקמומיות הלב ואז עצב. בשביל מה? אני רוצה לשמור את הלב  שלי ישר. רוצה לבוא נקייה לעולם.