יום שישי, 26 בנובמבר 2010

שינוי

ליל חמישי. חלום שמיהרתי לנסות לזכור עם בוא הבוקר, מרגישה שהוא חשוב לטיפול.
אני בקליניקה אצל איתן. אבל זה לא המקום האמיתי אלא אחר. נמצא במרתף/קומה תת-קרקעית. במסדרון ארוך נפתחת דלת.החדר מרובע, עם הרבה רהיטים וחפצי נוי שאני מבחינה בהם לראשונה. אנחנו מדברים. אבל זה דיבור אחר, חופשי יותר, אישי יותר. מה נאמר שם? לא זוכרת בדיוק. אבל אז מגיעה סוף הפגישה. אני יוצאת. איתן יוצא כמה דקות אחריי למשרדו למעלה. אני מרגישה שהשארתי בלאגן בחדר. אני חושבת שאולי אפילו שכחתי שם משהו. אני חוזרת, פותחת את הדלת בזהירות, שומעת את הצעדים של איתן מלמעלה. החדר באמת מבולגן, כל מיני דברים שלי מפוזרים ואני לא מצליחה לאסוף אותם. המיטה הרחבה (לא הייתה קודם) אמנם מסודרת. אבל כשאני נחפזת אני מבלגנת גם אותה. אני שומעת את הצעדים של איתן חוזרים, אני קצת נבוכה. הוא נכנס ואני מסבירה שהרגשתי שהשארתי בלאגן ולא היה לי נעים מהמטופלים אחריי. הוא אומר: אז מה? קצת בלאגן לא נורא. את חושבת שהמקום הזה מושלם? הנה תראי איך הטיח מתקלף כאן, וכו'.. ואז גם אומר- אשתי גרה כאן בהמשך המסדרון, ופעם בשבוע היא מסדרת וזה מספיק.
אני לא רוצה לשמוע את זה, זה טיפה יותר מדיי אינפורמציה בשבילי. אבל אני מעריכה את הרצון הטוב לנרמל לי. וגם-ואולי לזה התכוונתי בכותרת "שינוי"- הקירבה החדשה הזאת אפילו נעימה לי.