בוקר. עם חלום נחמד שבו בן זוגי לחיים מסדר את הבית שלנו לכבוד חתן וכלה שזקוקים לו לליל כלולותיהם. הוא תולה שיפון לבן, שם סדינים עם תחרה רקומה בפרחים אדומים קטנים. אני מסתובבת בבית בהשתאות ומצד אחד מתפעלת מהמסירות וההשקעה ומצד שני חושבת- זה גבר זה? ומצד שלישי מתמלאת קינאה ובטון פולני מתלוננת נו לא יכולת לעשות ככה בחתונה שלנו? וחוץ מזה עוד חלום עם חברות ומישהי בשם עדי חברה וותיקה שטוב לראות אותה, וחיפוש אחר מקום לשבת וחיבוק לדודה שוחרת טוב. בקיצור סה"כ אחלה לילה.
זמן לעצמי כי יום חופשי. פרק מרתק של מד מן, אחרון לעונה, מותיר אותי באקסטציה. לא איכפת לי שאני נשואה, גם אני רוצה להתחתן עם דון, אפילו שהוא גדול ממני ב-10 שנים, גרוש עם שלושה ילדים, ואחד שאוהב רק התחלות של דברים.
איי..דון דון. מי יתנני מזכירה במשרד שלך....
טוב, נמשיך. נסיונות אבודים לעבוד מהבית, לעשות טלפונים חשובים וכו' וכו' עולים בתוהו. נאכל משהו.
האחות באה לקחת את האוטו, הבעל חוזר מהעבודה מוקדם. למה? היום יום חג! אנחנו הולכים לאיקאה. מזמן לא הרגשתי כל כך זולה. איך נפלו גיבורים. הבעל לעומת זאת מתרגש כמו ילד (אהה...עכשיו הבנו את החלום).
טוב, נוסעים, טועים בדרך, נלחצים, נרגעים. פוגשים שם משפחה. עולים על פס הייצור, נעים בכיוון החיצים ובכל פעם מופעל עלינו משהו אחר, איקאה היא המפעל שבו מייצרים אנשים אוהבים איקאה. כאן מלמדים אותך לאהוב חדרי שינה של איקאה, כאן מטבחים, כאן ספות...ואז מייד בטרם החומר האנושי מתקרר מובילים אותו לאולמות המכירה, שם יוכל לקנות את כל מה שהוכנס בשטיפת מוח מחושבת היטב. ואז עוד לחיצה קטנה באולמות האחסון (מלאי של פתרונות!) ועוד פוש אחרון רגע לפני הקופות, למקרה שיש משהו שעמדת בגבורה לא לקנות- תוכל עכשיו. ובקופות הנזק כמובן תמיד יותר ממה שדמיינת, אבל הקופאית מגישה לך את הקבלה בחיוך "איקאה מזמינה אותך לשתות מרק חם בנובמבר. זה רק עוד תשעה ימים". יש! רק תשעה ימים עד שהחלום יתגשם לחזור שוב למפעל שבו אני המוצר. מממ...לספור את הימים.
נקסט. נוסעים לאיתן. כן, הפסיכולוג שלי. אישי מוריד אותי ונוסע לחבר. אני אצל איתן. נכנסת עם עציץ פרחים בוהקים שקניתי לחברה שאבקר אחר כך. "זה בשבילך, החלטתי לעזוב" אני מתבדחת. כן, ממש אצליח לעזוב כאן, ניסיתי כבר פעמיים, לא הולך. כשלא הגיע הזמן אין דרך מילוט.
על מה דיברנו- על שלושה שלבים בטיפול- א. לא רוצה שיספר לי כלום על עצמו- רוצה לוח חלק, לא אנושי, לא פגיע, יציב, לא עוזב, לא בסכנה..(פירוש: מישהו שאבא שלי אף פעם לא יכל להיות בשבילי). שלב ב'- שלב שבו אני נלחצת כשהוא מספר לי דברים על העבודה שלו, מרגישה שהוא מכניס אותי לעולם הפסיכולוגים כשאני עדיין לא "ראוייה" לכך. שלב ג'- "זה בסדר שלי שאתה מספר לי דברים על עצמך". פירוש: כל השלבים האלה הם שלבים או עמדות בקשר שלי עם אבא שלי. במיוחד שלב ב'. קשה לי עם זה שאבא מעריך אותי פחות, רואה אותי כשברירית. מצד שני- אני רציתי שיראה אותי ככה. נמאס לי מההצגה שהכל בסדר איתי, רוצה להישען עליו, להראות שאני אדם פגוע. דווקא החתונה שלי גרמה לי לחזור לאחור ולרצות משהו שאף פעם לא היה לי איתו. אבל זה אמביוולנטי כי כאמור אני גם מרגישה שאני מפסידה בכך את ההערכה שלו כלפיי. סיפרתי גם על זה שיש לי כעס כלפיו, על איך שהתמודד עם קשיים שלי בעבר. איתן התרגש. אף פעם לא דיברתי ככה על אבא שלי. מרגיש שיש לי עוד מה לומר ואני פוחדת. אמרתי יש יראת כבוד. אני יודעת שהרבה גברים מתקשים להבין את היחס שלי לאבא שלי ולאח שלי. אני חושבת שהם מקנאים או מרגישים מאויימים. אני יודעת שגם איתן. אמרתי את זה. הוא אמר שאני משליכה חלק שלי. שאני אומרת שהוא זה שמנסה לחבל בהערצה שלי לאבי אבל בעצם זה חלק שלי שרוצה שהיחסים ישתנו. יכול להיות שזה נכון, אבל יכולתי לומר את זה בעצמי. אמרתי את זה בעצמי. ואני עדיין חושבת שהוא מקנא. כל גבר היה רוצה שמישהו ירגיש כלפיו כמו שאני לאבי. אבל אין כמעט אף אחד בעולם שראוי לכך. אין מי שלא פגש אותו ולא הרגיש: זה איש גדול מהחיים. ולהיות הבת שלו זה הזכות הכי גדולה שיש. על כל המורכבות שבכך, על כל האשמה, על כל הכמיהה, על כל הגעגוע, והחלקיות שבזה...אני משלימה עם הגורל הזה שלי. אבל מוכנה להשאיר פתח כדי לדבר על המחיר..חוץ מזה? אף אחד לא יגע לי בקודש הקודשים.
זמן לעצמי כי יום חופשי. פרק מרתק של מד מן, אחרון לעונה, מותיר אותי באקסטציה. לא איכפת לי שאני נשואה, גם אני רוצה להתחתן עם דון, אפילו שהוא גדול ממני ב-10 שנים, גרוש עם שלושה ילדים, ואחד שאוהב רק התחלות של דברים.
איי..דון דון. מי יתנני מזכירה במשרד שלך....
טוב, נמשיך. נסיונות אבודים לעבוד מהבית, לעשות טלפונים חשובים וכו' וכו' עולים בתוהו. נאכל משהו.
האחות באה לקחת את האוטו, הבעל חוזר מהעבודה מוקדם. למה? היום יום חג! אנחנו הולכים לאיקאה. מזמן לא הרגשתי כל כך זולה. איך נפלו גיבורים. הבעל לעומת זאת מתרגש כמו ילד (אהה...עכשיו הבנו את החלום).
טוב, נוסעים, טועים בדרך, נלחצים, נרגעים. פוגשים שם משפחה. עולים על פס הייצור, נעים בכיוון החיצים ובכל פעם מופעל עלינו משהו אחר, איקאה היא המפעל שבו מייצרים אנשים אוהבים איקאה. כאן מלמדים אותך לאהוב חדרי שינה של איקאה, כאן מטבחים, כאן ספות...ואז מייד בטרם החומר האנושי מתקרר מובילים אותו לאולמות המכירה, שם יוכל לקנות את כל מה שהוכנס בשטיפת מוח מחושבת היטב. ואז עוד לחיצה קטנה באולמות האחסון (מלאי של פתרונות!) ועוד פוש אחרון רגע לפני הקופות, למקרה שיש משהו שעמדת בגבורה לא לקנות- תוכל עכשיו. ובקופות הנזק כמובן תמיד יותר ממה שדמיינת, אבל הקופאית מגישה לך את הקבלה בחיוך "איקאה מזמינה אותך לשתות מרק חם בנובמבר. זה רק עוד תשעה ימים". יש! רק תשעה ימים עד שהחלום יתגשם לחזור שוב למפעל שבו אני המוצר. מממ...לספור את הימים.
נקסט. נוסעים לאיתן. כן, הפסיכולוג שלי. אישי מוריד אותי ונוסע לחבר. אני אצל איתן. נכנסת עם עציץ פרחים בוהקים שקניתי לחברה שאבקר אחר כך. "זה בשבילך, החלטתי לעזוב" אני מתבדחת. כן, ממש אצליח לעזוב כאן, ניסיתי כבר פעמיים, לא הולך. כשלא הגיע הזמן אין דרך מילוט.
על מה דיברנו- על שלושה שלבים בטיפול- א. לא רוצה שיספר לי כלום על עצמו- רוצה לוח חלק, לא אנושי, לא פגיע, יציב, לא עוזב, לא בסכנה..(פירוש: מישהו שאבא שלי אף פעם לא יכל להיות בשבילי). שלב ב'- שלב שבו אני נלחצת כשהוא מספר לי דברים על העבודה שלו, מרגישה שהוא מכניס אותי לעולם הפסיכולוגים כשאני עדיין לא "ראוייה" לכך. שלב ג'- "זה בסדר שלי שאתה מספר לי דברים על עצמך". פירוש: כל השלבים האלה הם שלבים או עמדות בקשר שלי עם אבא שלי. במיוחד שלב ב'. קשה לי עם זה שאבא מעריך אותי פחות, רואה אותי כשברירית. מצד שני- אני רציתי שיראה אותי ככה. נמאס לי מההצגה שהכל בסדר איתי, רוצה להישען עליו, להראות שאני אדם פגוע. דווקא החתונה שלי גרמה לי לחזור לאחור ולרצות משהו שאף פעם לא היה לי איתו. אבל זה אמביוולנטי כי כאמור אני גם מרגישה שאני מפסידה בכך את ההערכה שלו כלפיי. סיפרתי גם על זה שיש לי כעס כלפיו, על איך שהתמודד עם קשיים שלי בעבר. איתן התרגש. אף פעם לא דיברתי ככה על אבא שלי. מרגיש שיש לי עוד מה לומר ואני פוחדת. אמרתי יש יראת כבוד. אני יודעת שהרבה גברים מתקשים להבין את היחס שלי לאבא שלי ולאח שלי. אני חושבת שהם מקנאים או מרגישים מאויימים. אני יודעת שגם איתן. אמרתי את זה. הוא אמר שאני משליכה חלק שלי. שאני אומרת שהוא זה שמנסה לחבל בהערצה שלי לאבי אבל בעצם זה חלק שלי שרוצה שהיחסים ישתנו. יכול להיות שזה נכון, אבל יכולתי לומר את זה בעצמי. אמרתי את זה בעצמי. ואני עדיין חושבת שהוא מקנא. כל גבר היה רוצה שמישהו ירגיש כלפיו כמו שאני לאבי. אבל אין כמעט אף אחד בעולם שראוי לכך. אין מי שלא פגש אותו ולא הרגיש: זה איש גדול מהחיים. ולהיות הבת שלו זה הזכות הכי גדולה שיש. על כל המורכבות שבכך, על כל האשמה, על כל הכמיהה, על כל הגעגוע, והחלקיות שבזה...אני משלימה עם הגורל הזה שלי. אבל מוכנה להשאיר פתח כדי לדבר על המחיר..חוץ מזה? אף אחד לא יגע לי בקודש הקודשים.
