אחרי הסרט התחלה. סרט טוב, מותח באמת. וגם מצליח לגעת. תכננתי לכתוב כאן על האופן שבו הסרט מנתח נקודות מרובות משמעות, על חלום ומציאות והגבול הדק ביניהם. רעיון שמלווה אותי מפני שהחלומות שלי חיים צבעוניים ולפעמים הם מרגישים לי בדיוק כמו כל חוויה אחרת שחוויתי במציאות. וגם לדבר קצת על כל הנושא של לא מודע קולקטיבי, והשתלת רעיונות והקשר של זה לטיפול..אבל התוכניות היפות של נגדעו כי א' ואני רבנו. לא משהו שיפה לראות.
בכל מקרה מאז גם התפייסנו (נשיקות ודמעות) ונסענו למחרת לנקות את הראש בעיר הגדולה (אכלנו גלידה)
ובלילה כשחזרנו הבייתה, אחרי שיחת טלפון ארוכה מאוד עם ע' .חלמתי את החלום הבא:
חלום 1
המקום: נראה כמו איזור נחלאות, צבעים כחול-אפור.
קרעי חלום:
-אני הולכת עם דודה ע' והדס, מתחבקת שלושתנו. דודה ע' אומרת לי: שמעתי שאומרים שיש לך ממש ביטחון עצמי, ואת עושה את העבודה שלך יפה.
העבודה שלי: התחלתי לנהל את הכספים של הקומונה הזאת.
ביטחון עצמי: מסתבר שאחד שעובד בחנות (נראה בול כמו טוני סופרנו) הוא היה בעבר גם מנהל הכספים. והוא כנראה היה מועל בכספים. ש' הבת-דודה הצטרפה אלינו ואמרה שעובדה שהם היו בגירעון של 2 מיליון שקל (!) ועכשיו כבר לא.
הסברתי שלא ידעתי על כל זה. מה שכן, הבנתי פתאום למה הטוני סופרנו היה לא ידידותי כלפיי.
בחלום, כל הקומונה הזו גרה על הים (כן, נחלאות על הים). והיה ערב אחד שראיתי שהמים שקטים ומזמינים, כמו מים של אגם שוקט, צבעם אדמדמם, וידעתי שהמים חמימים כי הימים עדיין לא התקררו למרות שרשמית התחיל הסתיו. בקיצור, רציתי ללכת עם מישהו, הייתה איזשהי דמות של נער-בחור בלי חולצה, שיער נופל על הפנים, שחום כאיול כל הימים הוא מסתובב בחוף. נער טבע כזה- רציתי ללכת איתו אבל הייתה תחושה שהוא לא נגיש אליי. כאילו אני לא שם- שקוע בעולמו וטוב לו כך. לעומתו טוני סופרנו היה יותר פתוח אליי, אבל הוא לא רצה לבוא איתי. לא הבנתי למה – ורק אח"כ הייתה את השיחה עם הקרובות אליי שתוארה קודם.
-התחושה בחלום: טובה לרוב. מתוקה כזאת. אני חושבת שבחיים שלי מאוד מתגעגעת למתיקות. משהו בנישואים שלי לא מאפשר לי את זה. אני נזהה את התחושה כשאני נכנסת לחיים של אחותי, או לפעמים עם המשפחה שלי. רק עם בעלי- פחות. למה- לא יודעת. מלבד זאת היו רגעים בחלום של אכזבות קטנות- למשל ביחסים עם שני הבחורים האלה. שהם גרמו לי להרגיש לא ראוייה, לא מתאימה, וכו'. שזה משהו שאני מכירה מהחיים שלי. ולעומת זאת- דודה ע' שבאה ומחבקת ונותנת מחמאות. אלו שני הקצוות שלי: ביטחון עצמי מופרז- תחושה שאנשים לא מקבלים אותי, חוסר ביטחון. פער כזה שקשה להבנה, אבל אני מתנדנדת בו. תגידו: 2 צדדים של אותה מטבע, פגיעה נרקיסיסטית שמנסה לקבל פיצוי. לא יודעת.
סוף
בכל מקרה מאז גם התפייסנו (נשיקות ודמעות) ונסענו למחרת לנקות את הראש בעיר הגדולה (אכלנו גלידה)
ובלילה כשחזרנו הבייתה, אחרי שיחת טלפון ארוכה מאוד עם ע' .חלמתי את החלום הבא:
חלום 1
המקום: נראה כמו איזור נחלאות, צבעים כחול-אפור.
קרעי חלום:
-אני הולכת עם דודה ע' והדס, מתחבקת שלושתנו. דודה ע' אומרת לי: שמעתי שאומרים שיש לך ממש ביטחון עצמי, ואת עושה את העבודה שלך יפה.
העבודה שלי: התחלתי לנהל את הכספים של הקומונה הזאת.
ביטחון עצמי: מסתבר שאחד שעובד בחנות (נראה בול כמו טוני סופרנו) הוא היה בעבר גם מנהל הכספים. והוא כנראה היה מועל בכספים. ש' הבת-דודה הצטרפה אלינו ואמרה שעובדה שהם היו בגירעון של 2 מיליון שקל (!) ועכשיו כבר לא.
הסברתי שלא ידעתי על כל זה. מה שכן, הבנתי פתאום למה הטוני סופרנו היה לא ידידותי כלפיי.
בחלום, כל הקומונה הזו גרה על הים (כן, נחלאות על הים). והיה ערב אחד שראיתי שהמים שקטים ומזמינים, כמו מים של אגם שוקט, צבעם אדמדמם, וידעתי שהמים חמימים כי הימים עדיין לא התקררו למרות שרשמית התחיל הסתיו. בקיצור, רציתי ללכת עם מישהו, הייתה איזשהי דמות של נער-בחור בלי חולצה, שיער נופל על הפנים, שחום כאיול כל הימים הוא מסתובב בחוף. נער טבע כזה- רציתי ללכת איתו אבל הייתה תחושה שהוא לא נגיש אליי. כאילו אני לא שם- שקוע בעולמו וטוב לו כך. לעומתו טוני סופרנו היה יותר פתוח אליי, אבל הוא לא רצה לבוא איתי. לא הבנתי למה – ורק אח"כ הייתה את השיחה עם הקרובות אליי שתוארה קודם.
-התחושה בחלום: טובה לרוב. מתוקה כזאת. אני חושבת שבחיים שלי מאוד מתגעגעת למתיקות. משהו בנישואים שלי לא מאפשר לי את זה. אני נזהה את התחושה כשאני נכנסת לחיים של אחותי, או לפעמים עם המשפחה שלי. רק עם בעלי- פחות. למה- לא יודעת. מלבד זאת היו רגעים בחלום של אכזבות קטנות- למשל ביחסים עם שני הבחורים האלה. שהם גרמו לי להרגיש לא ראוייה, לא מתאימה, וכו'. שזה משהו שאני מכירה מהחיים שלי. ולעומת זאת- דודה ע' שבאה ומחבקת ונותנת מחמאות. אלו שני הקצוות שלי: ביטחון עצמי מופרז- תחושה שאנשים לא מקבלים אותי, חוסר ביטחון. פער כזה שקשה להבנה, אבל אני מתנדנדת בו. תגידו: 2 צדדים של אותה מטבע, פגיעה נרקיסיסטית שמנסה לקבל פיצוי. לא יודעת.
סוף
