שבת חלפה עברה לה, ומחר מבטיח יום חדש, יום שכולו בסימן "אחרי החגים". יש כל כך הרבה דברים טובים שאני מקווה להם השנה, ואני מתפללת שבקשותיי ייתגשמו: ילד, התמחות, שיפור במידות השמחה והאהבה (לעצמי, לאחרים), חשיפת הנשמה שלי לצרכים הטהורים שלה..
הסתכלתי עכשיו בתמונות של חברתי הטובה מחו"לץ אני כל כך מתגעגעת אליה. ויחד עם זאת אני רואה שם כמה היא השתנתה (לי). הלבוש, החברים, ויודעת עדיין שזו אותה ב' שלי. אני גאה בה שהיא מגשימה את החלומות שלה, בזה אחר זה, אבל גם מודעת למחיר הבריאותי הכבד שהיא משלמת. היא תכחיש את המחלה, אבל אני יודעת. זה מפחיד אותי, מרתיע מלשוב ולהתקרב אליה. ושוב, מצד שני, אם לא אני- מי יהיה לצידה? (אירוני לומר זאת, אחרי שלא דיברנו כמה חודשים..)אני כאן, בחיי הקופסא שלי. היא שם- מכירה, מתנסה..דברים שאני לא מרשה לעצמי.
אני צריכה לזכור שהשנה זה גם נושא- להעיז, להיות חופשית, להתנסות. בשנים האחרונות בחרתי קצת בהימנעות, הסתגרות (יחסית לטבע שלי!) ואני מניחה שקצת בהשפעת בן זוגי. אני רוצה לחזור לאש שבי, האריה שבי, בלי לחשוש להיכוות מחד או לשרוף מאידך..למצוא את האיזון הנכון בשבילי.
הסתכלתי עכשיו בתמונות של חברתי הטובה מחו"לץ אני כל כך מתגעגעת אליה. ויחד עם זאת אני רואה שם כמה היא השתנתה (לי). הלבוש, החברים, ויודעת עדיין שזו אותה ב' שלי. אני גאה בה שהיא מגשימה את החלומות שלה, בזה אחר זה, אבל גם מודעת למחיר הבריאותי הכבד שהיא משלמת. היא תכחיש את המחלה, אבל אני יודעת. זה מפחיד אותי, מרתיע מלשוב ולהתקרב אליה. ושוב, מצד שני, אם לא אני- מי יהיה לצידה? (אירוני לומר זאת, אחרי שלא דיברנו כמה חודשים..)אני כאן, בחיי הקופסא שלי. היא שם- מכירה, מתנסה..דברים שאני לא מרשה לעצמי.
אני צריכה לזכור שהשנה זה גם נושא- להעיז, להיות חופשית, להתנסות. בשנים האחרונות בחרתי קצת בהימנעות, הסתגרות (יחסית לטבע שלי!) ואני מניחה שקצת בהשפעת בן זוגי. אני רוצה לחזור לאש שבי, האריה שבי, בלי לחשוש להיכוות מחד או לשרוף מאידך..למצוא את האיזון הנכון בשבילי.
