מולדת

נולדתי לחופי תכלת
בעיר קטנה בארץ ישראל
אך בדמי עוד יוקדת
של אימי מולדת.

אמא
אמא שלי
קחיני אל ארץ הורתך
היכן שהצבעים הולמים מכל עבר
היכן שהמדבר הוא אינסוף.
קחיני אל השוק, הבית, הלב.
נפשי עורגת וליבי כואב
מתגעגעת למקום
בו לא הייתי מעולם
כתמונת עבר
שעוד לא הספיק להגיע.

עוצמת עיניי
ורואה חולות ושמש מכה על פניי
אור.
אולי נועדתי לשם
לכפרים במדבר
לסימטאות, לדלתות כחולות,
ללחם פראנה, לזיתים שחורים.
שריסיי ארוכים
להגן מסופות, מרוח וחמה.
אל תראוני כי שזפתני שמש
אלא כי
שחורה אני
ונאווה