ימימה: ככל שתדייקי דרך ליבך
וודאי שקט בינך לליבך
מה זה שקט ביני
לליבי? למה שיהיה פער כלשהו?
אולי כמו שיש מחשבה
המתנגשת עם רצון הלב. ואולי כמו שיש סתירה ביני לבין הרגש האישי. כך יכול להיות
אי-שקט ביני לליבי.
מה אני יודעת על הלב: הלב רוצה חום, כמה לחום. וכאשר ישנה התקרבות הכרתית לקיומנו, הלב
מקיים את המערכת כולה בחומו-אורו.
אז אולי לדייק דרך
הלב זה אומר לפעול דרך הכרת הקיום.
הלב זקוק לחום כלשהו, ולדייק דרכו זה אומר
להעניק לו חום פנימי, חום בלתי תלוי או מותנה (בניגוד לחום המובטח-לקבל). ואז שקט
ביני לליבי. אין סתירה, אין התנגדות. הלב מרגיש שיש כאן חום אמיתי, מזין, שאין
סכנה שיחדל. כי הוא אינו תלוי בשום גורם חיצוני.
כמה הלב שמח בוודאי
כשמרגיש את זה.
אינו מעורר אצלך את
הפחד. מדוע הפחד? כדי לעורר אותך לפעול. הפחד אומר יש כאן משהו לא אמיתי, סכנה,
תתרחקי, תמצאי מקור אנרגיה אחר. אז את בקשר, ואת תלויה מאוד בהכרה והערכה של בן
זוגך. את מנסה להזין את ליבך בחום הזה. אבל הלב מרגיש את הזיוף, גם אם זה אמיתי,
זה לא די לו כי זה לא שלך. אז הלב מעורר פחד-, שתתעוררי, שתתבונני. הלב רוצה
שתזיני אותו מחומך-אורך. אבל הרבה פעמים אין לך את הכלים להבין את הפחד הזה שאת
מרגישה, אז את מפרשת אותו בכלים הרציונליים שיש לך. את מנסה לחשוב- אולי אני פוחדת
כי הוא לא אוהב אותי מספיק? אולי אני צריכה לעבור הלאה למישהו אחר שאיתו לא אחוש
את התחושות האלה?
יש כאן משהו קצת
מהפכני מבחינתי. לחשוב פתאום שאולי חלק מהרגשות השליליים שלנו-כמו פחד- הם בסך הכל
קריאות אזהרה שאנחנו לא מפרשים נכון. כשאומרים כל הזמן הפחד הוא דמיון אני לא
מתחברת לזה. הפחד הוא ממשי, בדיוק כמו האהבה. אבל אולי מה שמתכוונים זה שהפחד
מעורר דמיונות, כי אנחנו מנסים לסלק אותו, ובשביל זה יוצרים דמיונות שיאפשרו לנו
לנקוט במעשים שיסלקו את הפחד. (הרגש: פחד. /הדמיון: הוא לא אוהב/ פתרון מעשי:
אעזוב אותו)
אבל אם אקבל את הרגש
עצמו, אחבק את הפחד ואקשיב לו באמת, אולי לא יתעוררו הדמיונות. אקשיב לפחד ואשמע
איך הוא בסך הכל קורא לי לחזור אל עצמי. אל קיום הכרתי יותר, מעודד אותי להתקרבות
אמיתית. הפתרון לפחד הוא פנימי, לא חיצוני. לתת ללב את מה שהוא זקוק לו באמת (חום!).
ואז וודאי
שקט ביני לליבי