לחברה הכי טובה שלי

שנייה לפני שבת...שיחת טלפון אחת. הותירה אותי קצת מבולבלת. מרגישה את הכעס, לא לגמרי מבינה על מה.
אני חושבת שזה קשור למה שסיפרתי על החברות מאומן. הרגשתי כבר בנקודה הזאת את ההתרחקות שלך, התחלתי לדבר באופן לא ברור. הסברתי שזה בגלל שלא דיברנו הרבה זמן. ובעצם התשובה היותר מדוייקת היא- שתינו מרגישות שמשהו עובר על השנייה, שתינו עברנו תהליכים משמעותיים בתקופה האחרונה, ולא נפגשנו. יש קצת חשש האם אני עוד מכירה אותה, האם נוכל להישאר חברות נפש כמו שהיינו כל השנים האלה?
כשאמרת:"אני חושבת שאת יתר מדיי מנתחת את עצמך, את צריכה לחזור לאומן" הרגשתי שאת מנסה לפגוע בי. אולי לא היית מודעת. נראה לי שניסית להרגיע את האי-שקט שלך באמירה עוקצנית.

תכף שבת. מה שחשוב הוא שמתחת להכל יש אהבה, ורצון להישאר קרובות. זה כזה פשוט.
לא מוותרת עלייך בחיים. את כאחות לי.
אני מודה שקצת נבהלתי שכשביקשת את הכתובת, וחששתי שאני נותנת לך אותה כדי לשכך את כעסך. אז אני רוצה להגיד לך שגם עכשיו, רגע אחרי, וממקום צלול יותר- את יכולה לקרוא. אני סומכת עלייך בלב שלם.וחוץ מזה גם ככה את יודעת עליי (כמעט-ואיזה יופי שזה כך-) הכל.
מאחלת לשתינו להמשיך להשתנות. כל הזמן. ורק לטוב.
ואוהבת אותך מאוד.
שבת שלום 

פגישה

בעוד שעה וחצי אמורה להיות אצל איתן, להביא את החלום שנקרא כאן "שינוי". אני מנסה להיזכר מה היה אז, באותה פגישה.
התכוונתי ללכת למקווה מייד אחרי, אז ביקשתי לצאת קצת קודם. דיברנו על זה קצת. אחר כך שאל אותי איך יצאתי מהפגיש הקודמת, ואמרתי שאני לא זוכרת אותה.לאט לאט נזכרתי בה, ואפילו שכתבתי עליה כאן וזה קצת הדהים אותי האופן שבו אפשר לנטרל זיכרון. הוא שאל אם אני מוכנה להביא את החלום שדיברתי עליו בפעם הקודמת, והסכמתי. סיפרתי כפי שזכרתי, (באופן מעט שונה האמת ממה שכתוב כאן) מעניין לעמוד על ההבדלים. האופן שבו זכרתי הוא זה:
אני יוצאת מפגישה, איתן יוצא איתי, אני רוצה לחזור כי מרגישה שלא בנוח שהשארתי את המיטה מבולגנת. סידרתי אותה מהר, ואז הוא נכנס, הופתע לראות אותי ואמר:זה בסדר, את לא צריכה לסדר בשביל זה יש את העוזרת/אשתי (לא זכרתי).
החדר נמצא במרתף הבניין שבו הוא גר.

איך פירשנו: אני חוששת להיחשף (המיטה המבולגנת), להיראות כפי שאני. הוא מרגיע אותי.ההתרחשות היא במרתף הבניין שלו שאפשר לפרש את זה כלא- מודע שלו. אז איך זה שם? הוא לא חושש כמוני מהחשיפה שלי, הוא חושב שאין צורך שאנקה אחריי.

סיכמנו שלפגישה הבאה (כלומר, היום) אביא את החלום שכתבתי.
ועכשיו אעצור כי צריך ללכת.